בן הזקונים של נונה ויצחק. נולד ביום י"ט בתשרי תש"ב, ד' חול המועד סוכות (10.10.1941) בבגדד, בירת עיראק. אחיהם הצעיר של דוד, אלברטין, רותי וחוה.
גדל במשפחה אוהבת וחמה, בבית גדול מוקף בגינה רחבת ידיים, ומגיל צעיר נמשך לרכישת ידע והשכלה.
בהיותו בן עשר, בשנת 1951, עלה לארץ עם אימו ואחיו במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" (מבצע "בבל"; מבצע "עולי בבל") – מבצע העלאת יהודי עיראק לישראל. אביו נשאר בבגדד על מנת לחסל את עסקיו שם, נעצר בגין פעילותו הציונית ונאסר.
לאחר מסע מפרך הגיעה המשפחה למחנה קליטה לעולים חדשים, ושוכנה באוהל בתנאים קשים ביותר: מזון בקיצוב, תנאי תברואה ירודים, שפה, מנהגים וערכים שונים מאלה שהכירו. בהמשך הועברו למעברה ברמת השרון, שם התגוררו בצריף. רק כעבור שנתיים התאחדו עם אבי המשפחה, ורכשו דירה קטנה ברמת גן. בעיר זו גדל והתחנך, ושמר לה אמונים גם בבגרותו.
יחזקאל – חזי בפי אוהביו – נכנס לכיתה ה' בבית הספר היסודי "הגבעה" (עממי ג') שברחוב הדר פינת רחוב התקווה, וסיים שם כיתה ח'. את כיתות ט'-י' עשה בבית הספר התיכון "דביר". המשיך את לימודיו בכיתות י"א–י"ג בבית הספר "אורט לבורנטים" שברחוב אילת, והוסמך כלבורנט.
עם גיוסו לצה"ל, עבר קורס חובשים קרביים ובהמשך עבר קורס חובשים בכירים וקורס תברואנים ראשיים. עוד בשלהי שירותו הסדיר התחיל לעבוד במכון ויצמן שברחובות כלבורנט.
לאורך השנים שירת במילואים. באחד ממחזורי המילואים שנקרא אליהם נפגע קשה, ונאלץ להפסיק לעסוק בכימיה מעשית. בעקבות פגיעה זו הוכר כנכה צה"ל.
למרות הקשיים הרבים והמהמורות שליוו את דרכו, הצליח לשקם את חייו אחרי הפציעה, הקים משפחה ושבט מפואר, המשיך את לימודיו, עסק בתפקידים מגוונים והגיע למעמד בכיר.
חזי נישא לעדה ונולדו להם ארבע בנות: אשרת, דקלה, דנה ונינה. היה איש משפחה למופת, אב אוהב ומסור שהעניק לבנותיו ללא שיעור וללא סייג ומעולם לא ויתר על ההזדמנות להראות להן עד כמה הוא אוהב אותן. לפני כל יציאה של מי מהן מהבית, נהג לומר: "לא שכחת משהו? מה עם איזו נשיקה לאבא?" וכך תיארו אותו בנותיו: "אבא דומיננטי שאהב בגדול, אבא שהערצנו והעריץ אותנו. אבא שמשפחתו הייתה הדבר החשוב לו מכול. גרמת לנו להרגיש שאין דבר שאתה לא יכול להגשים עבורנו, וכל בקשה שלנו היא צנועה למול מה שניתן להשיג. וכשהבענו את הערכתנו ותודתנו, היית עונה את התשובה הקבועה: 'תגידי, אני מצאתי אותך ברחוב? אני אבא שלך, לא?'"
כמי שהאמין בכל מאודו בחשיבות ערך ההשכלה ובהיותה המפתח לקידום עצמי ולתרומה לחברה, הקדיש את חייו המקצועיים לעשייה, למערכת החינוך ולעקרונות של מצוינות. כבר בגיל עשרים ושבע קיבל על עצמו ניהול בית ספר תיכון ברמת גן, ובהמשך הקים חטיבת ביניים במרכז הכפרי נהורה שבחבל לכיש. שימש שליח הסוכנות היהודית לאוסטרליה, ובמשך חמש שנים עסק בהקניית לימודי יהדות בבית הספר היהודי "מאונט סקופוס קולג" (Mt Scopus College) שבמלבורן. עם תום קדנציית השליחות חזר ארצה ולמשרד החינוך, ומונה למנהל כפרי הנוער החקלאיים "מקווה ישראל" שבמרכז הארץ ו"כדורי" שבצפון. ברבות הימים הפך למפקח באגף לחינוך התיישבותי.
אחד התפקידים המשמעותיים ביותר שנשא במערכת החינוך הארצית היה - ממונה מחוזי לקידום אוכלוסיות חלשות. בתפקיד זה ראה חשיבות עליונה מתוך שסבר כי אוכלוסיות תלמידים מרקע סוציו-אקונומי חלש או עם צרכים מיוחדים הוזנחו במשך השנים ולא זכו לטיפול נאות. נמנה עם מקימי תוכנית "מב"ר" (מסלול בגרות רגיל) של משרד החינוך – תוכנית שנועדה לקדם תלמידים אלה ולסייע להם לסיים שתים-עשרה שנות לימוד עם תעודת בגרות מיטבית, וזאת לאור חזונו ואמונתו כי "כל אחד יכול להגיע לבגרות מלאה, וכל תלמיד ראוי שיהיה מבוגר אחד שיאמין בו וידחוף אותו."
בכל מקום שבו נשא במשרה, ידע לגשר בין המסורת היהודית לקִדמה. בעוד המסורת תמיד הייתה בליבו וחלק מחייו, ההשכלה והקדמה תמיד היו בראשו, ובהבנה כי רק בהשכלה, בעבודה ובעשייה ניתן להתקדם ולהתפתח. כמו שדרש מעצמו, כך גם מבנותיו וכך גם מכל תלמידיו. על עשייתו הרבה למען צמצום פערי אי-שוויון בחינוך, ועל תרומתו לקידום ליקויי למידה ואוכלוסיות חלשות זכה לשבחים ולפרסים רבים.
חזי התאפיין ברצון בלתי נדלה להרחיב את השכלתו, ולמעשה, למד כל חייו. את לימודיו האקדמיים החל במקצוע שרכש בנערותו – כימיה. בשנת 1978 סיים תואר ראשון בחינוך ובמדעי החברה, ובשנת 1995 סיים תואר שני במינהל חינוכי באוניברסיטת בר-אילן. עבודת התזה שלו עסקה בנושא "אפיוני הדרכה שונים כאמצעי לשיפור תהליך ההדרכה". התואר "דוקטור במינהל חינוכי" הוענק לו בשנת 2002 מאוניברסיטת ליברפול שבאנגליה.
את השאיפה להישגים ולמצוינות, שירש מאביו ודרש מעצמו, הנחיל גם לבנותיו. "אבא מחנך שהאמין שכל בנותיו מסוגלות לכול," כתבו, "אבא שלרגע לא ויתר לעצמו ולא אפשר לנו לוותר לעצמנו, וחינך ולימד אותנו וגידל אותנו להיות מי שאנחנו כיום." משהפך לסבא, היה לסבא הטוב בעולם – עם מתנות ופינוקים, חיבוקים וממתקים.
בעקבות שתיים מבנותיו ואחד מחתניו, בוגרי לימודי משפטים, החליט להרחיב את השכלתו גם בתחום הזה, כדי לא לפגר אחריהם בשיחות שניהלו סביב שולחן השבת. כך, בשנת 2007 סיים ד"ר יחזקאל סיתי לימודי תואר ראשון במשפטים והתקבל ללשכת עורכי הדין, אך לא הסתפק בהישג זה ובשנת 2009, בגיל שישים ושמונה, קיבל גם תואר שני במשפטים.
יחזקאל (חזי) סיתי נפטר ביום כ"א בתמוז תשע"ה (8.7.2015), עקב נכותו בה נלחם ואיתה חי כל חייו, והוא בן שבעים ושלוש. הובא למנוחות בבית העלמין "סגולה" שבפתח תקווה. הותיר רעיה, ארבע בנות, נכדים ואחים.
ספדו לו בנותיו: "אבא שלנו, עומדות כאן, ארבעתנו, והלב לא מפסיק לכאוב. לא יכולות לעכל את האובדן של אבא כל כך נוכח. ... האם אמרנו לך מספיק פעמים שעכשיו, כשכולנו כבר אימהות, אנחנו מבינות עד כמה היית הורה גדול? האם אתה מודע לכמה טוב עשית בחייך המקצועיים? האם אתה מודע למספר התלמידים ששינית את חייהם, למספר המוסדות החינוכיים ששרדו ועדיין שורדים בזכות מאבקים שלך על תקציב, להשפעה שלך על ילדי מיעוטים? ... עוד בחייך אמרו עליך שגבול חזונך הוא גבול עולמך. ואבא, כל מה שחלמת – הגשמת. ... עקרון-העל שדאגת להנחיל לנו הוא שאנו תמיד צריכות להיות האחת בשביל השנייה. הנחלת לנו עקרונות של לכידות משפחתית, שלום בית, וגם קידום עצמי, השכלה ודאגה לדור הבא. הקנית לנו כלים כל כך חשובים לחיים, שהיום אנו בשלות להעביר את מורשתך לדור הבא. ... אוהבות עד בלי די."
הספידו אותו החתנים: "חזי יקירנו, עצוב לנו בלכתך. המשפחה, השבט הגדול אותו בנית והובלת בגאווה גדולה, נשאר ללא ראש השבט עליו סמכנו כל כך. ... נתת לנו מקום בשולחנך, תמיד עם חיוך מקבל ועם עצה מניסיון חייך העשיר. אתה דוגמה להכנסת אורחים, דוגמה לאדם העומד על עקרונותיו, ובמיוחד – אתה דוגמה לאיך לשמור על המשפחה ועל אחדותה. בזכותך, נדע לאסוף כוחות ולהתאחד סביב הרגע המשמעותי הזה בחיינו. ... חסרונך יורגש ללא ספק בכל תחום בחיי המשפחות שלנו ואנחנו נמלא אותו בזכרונות טובים, בחוכמתך ובאהבתך."
דברי הפרידה של חבריו הקרובים: "חזי, יחיד ומיוחד, אישיות שאין שנייה לה. חכם ונחוש, עיקש ונחרץ. בלקסיקון שלו אין 'בלתי אפשרי' או 'לא יכול' – כל מטרה שהצבת לעצמך השגת. עמדת מול אתגרים לא פשוטים ואף פעם לא נכנעת או הרמת ידיים, ותמיד השגת את מבוקשך. ... אהבנו להיפגש והתענגנו על ה'ביחד'. נותרנו מעטים ואתה תחסר לנו מאוד. נזכור אותך תמיד ונאהב אותך לעד."
רבים מתלמידיו שכבר היו לאנשים מבוגרים, קולגות, אנשי חינוך ומנהלים, ואנשים רבים שהשפיע על חייהם הגיעו לנחם את המשפחה באבלה. תמיד ידעה המשפחה את גודל העשייה של חזי, ובכל זאת התרגשו מאוד מהסיפורים ומההספדים ששמעו מאנשים אשר השפיע על חייהם.
בשנותיו האחרונות החל חזי לכתוב את סיפור חייו, אך לא הספיק לסיימו. משפחתו איגדה את כתב היד וכרכה אותו בחוברת מיוחדת.
חזי הונצח בבית כנסת שבפילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית, ובבית הכנסת שבו התפלל בעירו רמת גן. שמו מופיע על לוח ההנצחה בהיכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל בהר הרצל בירושלים.